בית אמבוסה, המנוהל על ידי עמותת "חברים בטבע" מציג את ייחודה של הקהילה, את האתגרים העומדים בפניה ואת החזון שלה, ומאפשר למבקרים לטעום ממאכלי העדה, ולהתנסות בעבודות שהיו מנת חלקן של הנשים היהודיות באתיופיה. המיזם מקדם העצמת נשים, ומספק תעסוקה לנשות הקהילה המתגוררות בגדרה. 

את תלמידי "אלון" קידמה מדריכה צעירה בשם אפטמה שעלתה לישראל במבצע שלמה. אפטמה, אשר שמרה על שמה האתיופי שמשמעותו "עושר ואושר", סיפרה לתלמידים את סיפורה של משפחתה. היא ביתו של אביה מנישואיו השניים. ששה מילדיו מנישואיו הראשונים מתו באתיופיה. אמה היתה גרושה, אשר הוריה הכריחו אותה להנשא לאלמן, על מנת להבטיח את עתידה. ילדםהראשון נולד מת. כשנולדה אפטמה העניקה לה סבתה את השם כיוון שהרגישה כי זכתה. אפטמה בחרה לשמור את שמה כדי להצביע על הזיקה שלה למשפחתה. 

אפטמה סיפרה לתלמידים על אורח החיים של הקהילה באתיופיה, על השפות אותן מדברים בני הקהילה (אמהרית וטיגרית), על הכפר היהודי הממוקם תמיד סמוך למקור מים, על בית הכנסת שמוקם בנקודה הגבוהה ביותר, ועל בית הנידה בו גרו נשים בתקופת נידה או אחרי לידה. היא הסבירה כי באתיופיה לקחו הילדים חלק במטלות הבית מגיל מאד קטן. ההורים הם שהיו אחראים על אבחון כישורי הילדים שלהם. אם ההורים ראו שילדם שקדן הם טרחו להכניס אותו לבתי ספר טובים. הפרעות קשב וריכוז היוו מתנה עבור ילדים באתיופיה, שכן הם אפשרו לילדים לעשות משימות מורכבות, כמו למשל להשגיח על עדר סוסים. באתיופיה אסרו על יהודים להחזיק קרקע. נשים עבדו בקדרות וקליעת סלסלות. גברים עסקו בנפחות. מקצועות שנחשבו בזויים בקרב מוסלמים ונוצרים. נסיון העלייה הראשוןשל יהודי אתיופיה לישראל נעשה בסוף המאה ה- 19. הנסיון הסתיים בטביעת העולים בנילוס. הבשורה שנפוצה בקרב העולים היתה שאי אפשר להגיע לישראל ולירושלים. העלייה לירושלים נותרה בגדר חלום שנראה כבלתי ניתן להגשמה. 

לאחר מפגש ההכרות ביקרו התלמידים בבתים של בני הקהילה והתארחו אצל נשות הקהילה. הביקור היווה הזדמנות לפגוש נשים שחיו באתיופיה רוב חייהן. במרכז האירוח עמד טקס ה”בונה”- טקס הכנה והגשה של קפה, שתחילתו בקלייה על מחבת, טחינת הפולים, לגימה ראשונה ושנייה. התלמידים התכבדו בנוסף בלחם חגיגי, אפוי עם תבלינים שנקרא דאבו, בגרעיני חומוס וחיטה קלויים, ובתבשיל אינג'ירה על מצע טף. ‏

בנוסף ביקרו התלמידים בגינה קהילתית שמאפשרת לבני הקהילה המבוגרים, שנאלצים להתפרנס מעבודות שונות, לחזור לעבוד בחקלאות כפי שעבדו באתיופיה, ולגדל תוצרת לצריכה עצמית בעיקר. בנוסף, התנסו התלמידים בסדנא קצרה בקדרות, על ידי אחת מנשות הקהילה. 

תלמידי "אלון" התרשמו עמוקות מהמפגש עם נשות הקהילה. מספרת אחת התלמידות: "הנשים פתחו בפנינו את הבתים, את ליבן ואת סיפור חייהן. הדבר שהכי הפתיע אותי הוא ההבנה שהם עלו לישראל כדי להגשים חלום ולא משום שהיה להם רע באתיופיה". 

ומסכמת אודליה מאיה – בטאט, רכזת המגמה הרב תחומית: "הסיור בבית אמבוסה היה נדבך נוסף במסע שיעברו התלמידים השנה, להכרות עם אנשים ומגזרים, לקבלת האחר ולעידוד הסובלנות. התלמידים קיבלו הזדמנות לחשוב על המסע של נשות אתיופיה, על השינוי שנדרש מהן במעבר מארץ לארץ, ואני מקווה שהחשיפה הזו תסייע להם להבין תהליכים שעוברים על החברה הישראלית". 

רוצים לדעת עוד על המגמה? לחצו כאן